אות המציל היהודי מוענק ליהודים שהצילו יהודים אחרים בשואה תוך סיכון חייהם. האות מוענק ליהודים שחיו תחת משטר פאשיסטי או נאצי, במדינות כבושות או באזורים שבהם יהודים חיו תחת סכנה של גירוש למחנות השמדה ועבודה. האות מוענק על ידי המרכז העולמי של בני ברית והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה (JRJ). האות נוסד בשנת 2011, מתוך תחושה שיש צורך לתקן עיוות הקיים בהיסטוריוגרפיה של השואה, להעניק כבוד לאלפי יהודים שהיו פעילים במאמצי ההצלה ברחבי אירופה ולהנחיל את מורשתם לדורות הבאים. בבסיס הענקת האות עומדת הדעה שחוסר החשיפה של פועלם של המצילים היהודים גרם לעיוות בהיסטוריוגרפיה של השואה ועשה להם עוול. ההערכה היא שתופעת ההצלה היהודית לא מצאה ביטוי נאות בהיסטוריוגרפיה של השואה, אף על פי שלפי הערכת המומחים, יהודים היו מעורבים בהצלתם של כ-100,000 יהודים. עניין זה בולט במיוחד בהשוואה למקום הנרחב שניתן לתופעה של חסידי אומות עולם נגד הגרמנים ועוזריהם. מספר היסטוריונים (ביניהם: פרופ‘ יהודה באואר, ד“ר נחמה טק, וד"ר בלה גוטרמן) תמכו בפומבי בדעה זו, ואף הלינו על עצמם על התעלמותם מהיבט זה של תולדות השואה.