1944 - יוסף ורבקה - היכ...יוסף ורבקה - היכרות וחתונה1944 - יוסף ורבקה - היכרות וחתונהקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (8)
סיפור היכרותם וחתונתם של רבקה ויוסף באו...
סיפור היכרות יוסף ורבקה באו: הפגישה עם ר...
החתונה של רבקה ויוסף באו...
החתונה במחנה הנשים
מפת פלאשוב
הדמיה של החתונה הראשונה במחנה הריכוז...
פְּלַאשוֹב (בגרמנית: KZ Plaszow; בפולנית...
סיפורם המרגש של יוסף ורבקה, מתוך עצרת יו...
הפגישה עם רבקה בתוך מחנה הריכוז "פלאשוב" פעם, כאשר עבדתי ב"באו-לייטונג" (משרד הבניה במפקדה הראשית), עמדתי לפני הצריף, ועסקתי בהעתקות-שמש. כיוונתי לקראת השמים המעוננים, מסגרת גדולה ובה הסרטוט, מונח על נייר רגיש לאור...אבל השמש לא מיהרה להציץ אלי מבין העננים. הסתובבתי מעוצבן - מעולם לא ציפיתי לשמש כמו באותו יום, לעולם לא היתה השמש חשובה בשבילי עד כדי כך...לא ידעתי איך להסביר ל"באו-לייטר" הנאצי, אשר היה מומחה גדול לרצח, אבל לא התמצא בהנדסה כלל... איך להסביר לו, שבלי השמש, אי-אפשר להעתיק את התכנית החשובה. באותו רגע גורלי, יצאה מהמשרד פקידה, בשמלה מפוספסת, נעצרה מול המסגרת, המצפה לקרניים אולטרה-סגולות, ושאלה: "מה אתה עושה?". "גבירתי..." - עניתי לה - "... אני מחכה לשמש והיא מסרבת לבוא אלי, אולי תואילי, בטובך, למלא את מקומה?" - כך היכרתי את אשתי רבקה. למחרת היום, הבאתי לה צרור פרחי-בר, טמון בכובעי המפוספס. רציתי להודות לה על עזרתה ולהגיד, שההעתקות הצליחו... אבל לפני שפתחתי את פי, חטף אחד הפקידים את הפרחים, קימט אותם בעצבנות ונחפז לדחוף אותם לסל, תחת אשפת הניירות... ואותי גירש מהמשרד: "לך מכאן! משוגע! אינך יודע שה'קומָנדִיר' נמצא בחדר השני?". אחרי כמה ימים פגשתי את סגנית השמש בתור למרק. נשיקה ראשונה נתתי לה לאור הירח, מאחורי ה''לטרִינָה". אחר-כך, כל בוקר, לפני המסדר, הבאתי לה לצריף, מים חמים מהמטבח וצחצחתי לה את נעליה בשרוול וברוק. החתונה במחנה היה הבדל בין המינים: האסורים כיסו את ראשיהם המגולחים בכובע מפוספס והאסורות כיסו את ראשיהן המגולחים במטפחת לבנה. אני חבשתי כובע, אבל בכיסי היתה טמונה תמיד גם מטפחת לבנה - כרטיס כניסה חופשית למחנה-הנשים. תקופת חיזורי עברה דרך אַקציות" ו"סְלֶקציות". כמה פעמים היינו קרובים לפרידה לנצח וכמה פעמים השתמטנו בנס ממלכודות ערמומיות... עד שיום אחד, קניתי עבור ארבע מנות לחם, כפית מכסף. עבור עוד ארבע מנות לחם, עשה הצורף בבית-המלאכה של השענים, שתי טבעות מהכפית. בערב, ליד דרגשה של אמי, ארגנוּ חתונה זעירה, נטולת רב, נטולת אורחים, נטולת מוסיקה, נטולת סלט מיונז וכל השאר. אני אמרתי: "הרי את מקודשת לי... " אמי ברכה אותנו... והגעתי עם אשתי הטריה לצריף שלה - הנה לצריף הזה (13) - לחגוג את ליל הכלולות. עלינו על הדרגש בקומה השלישית, וחיכינו בקוצר-רוח לכיבוי האורות... אבל באותו לילה, לא כיבתה "בַּרַקָן-אֶלטָסטָה" את האור, בגלל חיפוש אחר גברים, שערכו הגרמנים במחנה - הנשים. חישוב אסטרטגי חטוף שיכנע אותי, שאיחרתי את אפשרות הבריחה וכל הסבר מילולי לא יציל אותי... נותרה רק ברירה יחידה, להתמודד עם הסכנה או לרמות אותה... שתי שכנותיה של אשתי, פרשו עלי כל מיני סמרטוטים שהיוו תחליף לכרים ושלושתם העמידו פני ישנות - אבל הן לא נרדמו בגלל המתח הקטלני ובגלל הכר שרעד מפחד, מתחת לראשיהן. על סיום הסריקה, בישרו צעקות מחרידות של שני בחורים מוכים עד מוות, על מזבח יצר-המין. אני - ניצלתי. בסוף המלחמה יוסף מצא את רבקה בדרך נס. הם חזרו לקרקוב בכדי שהוא יגמור את לימודיו באוניברסיטה וגם כי הם רצו לחפש את משפחותיהם. בשנת 1946 הם התחתנו בשנית בחתונה רשמית עם רב וכמו שיוסף אמר: "החתונה הראשונה היתה נטולת רב, נטולת אורחים, נטולת סלט וכל השאר". - מתוך הספר "שנות תרצ"ח"
מציג פריט: - מתוך 8
סיפור היכרותם וחתונתם של רבקה ויוסף באו
קרא עוד
קרדיטים: ארכיון בית יוסף באו
סיפור היכרות יוסף ורבקה באו: הפגישה עם רבקה בתוך מחנה הריכוז "פלאשוב"
קרא עוד
קרדיטים: מתוך הספר "שנות תרצ"ח", ארכיון בית יוסף באו
החתונה של רבקה ויוסף באו
קרא עוד
קרדיטים: מתוך הספר "שנות תרצ"ח", ארכיון בית יוסף באו
הפגישה עם רבקה בתוך מחנה הריכוז "פלאשוב" פעם, כאשר עבדתי ב"באו-לייטונג" (משרד הבניה במפקדה הראשית), עמדתי לפני הצריף, ועסקתי בהעתקות-שמש. כיוונתי לקראת השמים המעוננים, מסגרת גדולה ובה הסרטוט, מונח על נייר רגיש לאור...אבל השמש לא מיהרה להציץ אלי מבין העננים. הסתובבתי מעוצבן - מעולם לא ציפיתי לשמש כמו באותו יום, לעולם לא היתה השמש חשובה בשבילי עד כדי כך...לא ידעתי איך להסביר ל"באו-לייטר" הנאצי, אשר היה מומחה גדול לרצח, אבל לא התמצא בהנדסה כלל... איך להסביר לו, שבלי השמש, אי-אפשר להעתיק את התכנית החשובה. באותו רגע גורלי, יצאה מהמשרד פקידה, בשמלה מפוספסת, נעצרה מול המסגרת, המצפה לקרניים אולטרה-סגולות, ושאלה: "מה אתה עושה?". "גבירתי..." - עניתי לה - "... אני מחכה לשמש והיא מסרבת לבוא אלי, אולי תואילי, בטובך, למלא את מקומה?" - כך היכרתי את אשתי רבקה. למחרת היום, הבאתי לה צרור פרחי-בר, טמון בכובעי המפוספס. רציתי להודות לה על עזרתה ולהגיד, שההעתקות הצליחו... אבל לפני שפתחתי את פי, חטף אחד הפקידים את הפרחים, קימט אותם בעצבנות ונחפז לדחוף אותם לסל, תחת אשפת הניירות... ואותי גירש מהמשרד: "לך מכאן! משוגע! אינך יודע שה'קומָנדִיר' נמצא בחדר השני?". אחרי כמה ימים פגשתי את סגנית השמש בתור למרק. נשיקה ראשונה נתתי לה לאור הירח, מאחורי ה''לטרִינָה". אחר-כך, כל בוקר, לפני המסדר, הבאתי לה לצריף, מים חמים מהמטבח וצחצחתי לה את נעליה בשרוול וברוק. החתונה במחנה היה הבדל בין המינים: האסורים כיסו את ראשיהם המגולחים בכובע מפוספס והאסורות כיסו את ראשיהן המגולחים במטפחת לבנה. אני חבשתי כובע, אבל בכיסי היתה טמונה תמיד גם מטפחת לבנה - כרטיס כניסה חופשית למחנה-הנשים. תקופת חיזורי עברה דרך אַקציות" ו"סְלֶקציות". כמה פעמים היינו קרובים לפרידה לנצח וכמה פעמים השתמטנו בנס ממלכודות ערמומיות... עד שיום אחד, קניתי עבור ארבע מנות לחם, כפית מכסף. עבור עוד ארבע מנות לחם, עשה הצורף בבית-המלאכה של השענים, שתי טבעות מהכפית. בערב, ליד דרגשה של אמי, ארגנוּ חתונה זעירה, נטולת רב, נטולת אורחים, נטולת מוסיקה, נטולת סלט מיונז וכל השאר. אני אמרתי: "הרי את מקודשת לי... " אמי ברכה אותנו... והגעתי עם אשתי הטריה לצריף שלה - הנה לצריף הזה (13) - לחגוג את ליל הכלולות. עלינו על הדרגש בקומה השלישית, וחיכינו בקוצר-רוח לכיבוי האורות... אבל באותו לילה, לא כיבתה "בַּרַקָן-אֶלטָסטָה" את האור, בגלל חיפוש אחר גברים, שערכו הגרמנים במחנה - הנשים. חישוב אסטרטגי חטוף שיכנע אותי, שאיחרתי את אפשרות הבריחה וכל הסבר מילולי לא יציל אותי... נותרה רק ברירה יחידה, להתמודד עם הסכנה או לרמות אותה... שתי שכנותיה של אשתי, פרשו עלי כל מיני סמרטוטים שהיוו תחליף לכרים ושלושתם העמידו פני ישנות - אבל הן לא נרדמו בגלל המתח הקטלני ובגלל הכר שרעד מפחד, מתחת לראשיהן. על סיום הסריקה, בישרו צעקות מחרידות של שני בחורים מוכים עד מוות, על מזבח יצר-המין. אני - ניצלתי. בסוף המלחמה יוסף מצא את רבקה בדרך נס. הם חזרו לקרקוב בכדי שהוא יגמור את לימודיו באוניברסיטה וגם כי הם רצו לחפש את משפחותיהם. בשנת 1946 הם התחתנו בשנית בחתונה רשמית עם רב וכמו שיוסף אמר: "החתונה הראשונה היתה נטולת רב, נטולת אורחים, נטולת סלט וכל השאר". - מתוך הספר "שנות תרצ"ח"